Jerusalem Post

סבלנות

הסבלנות איננה באמת תכונה יהודית. התלמוד מספר לנו שגוי אחד ציין זאת בפני אחד הרבנים הגדולים כשכינה את היהודים "עמא פזיזא", עם פזיז וקצר רוח. אותו גוי דיבר על קוצר הרוח של בני ישראל בהר סיני, כאשר קיבלו את התורה בלי תנאי, בלי להמתין ולשמוע מהקב"ה את כל פרטי החוקים באמצעות משה. אך גם כהערה כללית על ההתנהגות היהודית באופן רחב יותר, יש להודות שהסבלנות איננה מתכונותינו הבולטות. תמיד יש בעולם היהודי לחץ גדול להשיג דברים ויעדים - המשיח, שלום, שגשוג ועוד – עכשיו. בחפזון שלנו להשיג דברים עכשיו לעתים קרובות אנחנו דוחים, בלי כוונה אך בביטחה, את השגת היעד שאותו אנחנו רוצים בכזאת להיטות וקוצר רוח. עצם האקטיביזם של העם היהודי – תסמונת העמא פזיזיא – דוחף אותנו לקבל החלטות שגויות, לטפח תקוות שווא ולקבוע מדיניות פגומה מיסודה. בסופו של דבר, אנחנו מנהלים משא ומתן עם עצמנו, במקום עם האויב, על נקיטת צעדים חד-צדדיים שתוצאותיהם מפוקפקות ומגלים שבכלל אנחנו ממהרים מאוד להגיע לשום מקום. בשל קוצר הרוח שבאופיינו אנחנו פתוחים יותר לרעיונות ולאידיאלים שונים ומשונים שבסופו של דבר תמיד פושטים רגל. קוצר רוח של החברה מוליד תופעות של משיחיות וקץ הימים, תופעות שהיו להן השפעות הרסניות בתקופות שונות בהיסטוריה היהודית. בקיצור, למרות ההיסטוריה הארוכה שלנו וחכמתנו הרבה, כעם טרם הצלחנו להתאמן בסבלנות, ללמוד אותה ולהעריך את מעלתה בעיצוב אופיינו כיחידים וכלאום. הסבלנות היא מעלה אלוקית. אורך רוח הוא אחד מ-13 המידות של הקב"ה שהתורה מונה.

מה היא כל ההיסטוריה האנושית אם לא דוגמה קיצונית לאורך רוחו המופלג של האל כלפי האנושות? בתפילה ביום כיפור אנחנו אומרים שאלוקים מחכה לנו, כביכול, עד יומנו אחרון ומוכן לקבל את החרטה ואת החזרה בתשובה שלנו. מאחר שיש לנו מצווה ללכת בדרכיו של הבורא ולחקות אותו, היכולת להתאזר בסבלנות ולהמתין עד שמצב מסוים יחלוף או שבעיה מסוימת תיפתר אמורה להיות מעלה יהודית ואחת מתכונותינו כעם. לדאבון הלב, אין זה כך. דווקא הצד הנמהר בטבענו שולט בכל האירועים בעולם היהודי. אנחנו מקבלים החלטות בן-רגע, שולפים מהשרוול הסכמים והתחייבויות, ולא פעם מדברים לפני שהשכל הישר וההיגיון הבריא שלנו נכנסים להילוך. ההיסטוריה היהודית, בעבר ובהווה, מעידה על המחיר הגבוה שאנחנו משלמים על הפזיזות הזאת.

בני ישראל מחכים בקוצר רוח לשובו של משה רבנו מהר סיני. הם מרגישים שהוא מבושש לבוא. התורה מציינת את קוצר הרוח הזה כגורם לחוסר המנוחה שהביא לבסוף לתביעה לעשות את עגל הזהב ולכל האסונות שבאו אחריו. אותו קוצר רוח שהיה מעלה כאשר קיבלו את התורה בלי תנאי היה להם אז לרועץ והוביל אותם לחטא שהשלכותיו נצחיות. כל אדם מבין שהצלחה כהורה או כמורה תלויה ביכולת לשמור על הסבלנות גם לנוכח התגרות והתעלמות. התלמוד מספר לנו על הרב פרידא, שהיה מורה מעולה, והייתה לו הסבלנות לחזור על השיעור ארבע מאות פעם עד שהתלמיד קשה התפיסה שלו הבין אותו סוף סוף. הרבה בעיות במשפחה שעלולות להתפתח לסכסוך קשה או לקרע חמור אפשר להקל אם מתאזרים בסבלנות. פעמים רבות דווקא חוסר מעשה ושתיקה הם המדיניות הנכונה בבית ובקהילה. גם ההכרה שלרוב הבעיות בחיים אין תשובות קלות ופיתרונות מהירים מוסיפה לנו חכמה ותורמת להתנהגות נבונה. היכולת להמתין עד שהילד יתבגר, עד שהתלמיד יבין, עד שהבעיה תיפתר, היא לרוב הדרך היחידה להתמודד עם המצב.

אין צורך לומר שחלק גדול ממדיניות החוץ והפנים של ממשלת ישראל הייתה נמהרת, לא חכמה ובלי מחשבה על השלכותיה ותוצאותיה. אומרים לנו שוב ושוב שחייבים לעשות משהו, שהמצב הדמוגרפי פועל לרעתנו, שיש סכנות פנימיות גדולות בישיבה בחוסר מעשה. ובכן, אחרי כמעט עשור של פעילות נמרצת שבה עשו משהו, בעצם כמעט כל דבר, ברור לנו שמצבנו לא השתפר כלל וכלל. מנה הגונה של סבלנות תסייע לנו מאוד להעריך את האפשרויות העומדות בפנינו בצורה הגיונית וחכמה ובכך תשפר את סיכויינו להוסיף ולהתקיים בהצלחה במולדתנו. אני מעריך את זה שהייתה לכם הסבלנות לקרוא את המאמר הזה עד תומו.

שבת שלום. ברל ויין

רבי ברל ויין, היסטוריון יהודי, סופר ומרצה בינ"ל, מציע מגוון גדול של תקליטורים, קלטות, די-וי-די וספרים על היסטוריה יהודית ב- www.rabbiwein.com