Weekly Parsha
פקודי
Friday, March 7, 2008
Printer Friendlyמאמץ משותף להשריית השכינה בישראל
הסוף של ספר שמות מתאר את ההישג של בני ישראל, את ההצלחה שלהם להביא לכך שהשכינה תשרה עליהם באמצעות המשכן שהם בנו במדבר סיני. הרמב"ם אומר שההישג הזה, העובדה שהשכינה שורה על בני ישראל, זהה למצב ששרר בתקופת האבות, כשהשכינה שרתה באוהליהם. משפחה פרטית שמגיעה לדרגה כזאת של רוחניות ומצליחה להביא לכך שהשכינה תשרה על ביתה זה דבר אחד, אבל זה סיפור אחר לגמרי להביא לכך שאומה שלמה, מיליוני אנשים, תצליח להגיע להישג כזה, הישג שגובל במופלא ושכמעט שלא התרחש שוב בהיסטוריה היהודית.
מטבע הדברים, ההתגלות ומתן התורה במעמד הר סיני תרמו להישג רוחני זה, אך תקרית עגל הזהב מלמדת אותנו שאפילו חוויה של התגלות אלקית איננה מבטיחה שנצליח לשמור על השיאים הרוחניים ועל התנהגות תורנית. המסקנה היא, אם כן, שהיתה בוודאי סיבה אישית עמוקה יותר ליכולת של בני ישראל בזמן ההוא ובמקום ההוא להביא לכך שהשכינה תשרה בקרבם דרך קבע. הרי מהתורה עולה בברור שנוכחות השכינה תלויה במעשים ובהתנהגות של החברה האנושית ולא בשכינה עצמה, כביכול.
דומני שהיכולת לדור המדבר להצליח, למרות חטאיו ומה שנגזר עליו, להשרת עליו את השכינה, נבעה מהנכונות שלו להקריב ולבנות את המשכן בעצמו למרות כל העלות והטרחה. גיוס הכספים לבנייתו הצליח מעל ומעבר למשוער. פרויקט של קדושה והתעלות רוחנית שמצדיק תמיכה מכל שכבות העם ונדיבות גדולה של החברה שאותה הוא אמור לשרת הוא המקפצה העיקרית שמביאה לשיאים רוחניים. הנכונות המשותפת של בני ישראל להביא לכך שהשכינה תשרה בתוכם היא שהניעה את המאמץ שהביא להשגת המטרה.
מספרים שהרבי מקוצק אמר שאפשר למצוא את אלקים בכל מקום שבני אדם מרשים לו להיכנס. יהודים תמיד חיפשו את אלקים. לחברה שמקדישה את עצמה למשימה הזאת מתוך הקרבה ומכל הלב, יש היכולת, אפילו בדורות חלשים יותר, להגיע להישגים רוחניים וחברתיים גדולים. אבל לשם כך יש צורך באחדות, בהתמדה, בנכונות להקריב עושר ולהשקיע כישרון ומאמץ למען המטרה. דור ממורמר, מפולג, אנוכי וחסר סובלנות לעולם לא יוכל לבנות חברה שתהיה ראויה לכך שהשכינה תשרה בתוכה.
אנחנו מצויים בעיצומו של מאבק להפוך את מדינת ישראל ואת החברה היהודית למסורתיות ורוחניות יותר, לאידיאליות יותר ולהרסניות פחות. אם נצליח לראות ולא בחטף שמץ מנוכחות השכינה בתוכנו, זה יהיה שווה את כל ההקרבה וכל המאמץ שהיו כרוכים בהשגת מטרה זו.
שבת שלום,
הרב דוב בערל וויין
הסוף של ספר שמות מתאר את ההישג של בני ישראל, את ההצלחה שלהם להביא לכך שהשכינה תשרה עליהם באמצעות המשכן שהם בנו במדבר סיני. הרמב"ם אומר שההישג הזה, העובדה שהשכינה שורה על בני ישראל, זהה למצב ששרר בתקופת האבות, כשהשכינה שרתה באוהליהם. משפחה פרטית שמגיעה לדרגה כזאת של רוחניות ומצליחה להביא לכך שהשכינה תשרה על ביתה זה דבר אחד, אבל זה סיפור אחר לגמרי להביא לכך שאומה שלמה, מיליוני אנשים, תצליח להגיע להישג כזה, הישג שגובל במופלא ושכמעט שלא התרחש שוב בהיסטוריה היהודית.
מטבע הדברים, ההתגלות ומתן התורה במעמד הר סיני תרמו להישג רוחני זה, אך תקרית עגל הזהב מלמדת אותנו שאפילו חוויה של התגלות אלקית איננה מבטיחה שנצליח לשמור על השיאים הרוחניים ועל התנהגות תורנית. המסקנה היא, אם כן, שהיתה בוודאי סיבה אישית עמוקה יותר ליכולת של בני ישראל בזמן ההוא ובמקום ההוא להביא לכך שהשכינה תשרה בקרבם דרך קבע. הרי מהתורה עולה בברור שנוכחות השכינה תלויה במעשים ובהתנהגות של החברה האנושית ולא בשכינה עצמה, כביכול.
דומני שהיכולת לדור המדבר להצליח, למרות חטאיו ומה שנגזר עליו, להשרת עליו את השכינה, נבעה מהנכונות שלו להקריב ולבנות את המשכן בעצמו למרות כל העלות והטרחה. גיוס הכספים לבנייתו הצליח מעל ומעבר למשוער. פרויקט של קדושה והתעלות רוחנית שמצדיק תמיכה מכל שכבות העם ונדיבות גדולה של החברה שאותה הוא אמור לשרת הוא המקפצה העיקרית שמביאה לשיאים רוחניים. הנכונות המשותפת של בני ישראל להביא לכך שהשכינה תשרה בתוכם היא שהניעה את המאמץ שהביא להשגת המטרה.
מספרים שהרבי מקוצק אמר שאפשר למצוא את אלקים בכל מקום שבני אדם מרשים לו להיכנס. יהודים תמיד חיפשו את אלקים. לחברה שמקדישה את עצמה למשימה הזאת מתוך הקרבה ומכל הלב, יש היכולת, אפילו בדורות חלשים יותר, להגיע להישגים רוחניים וחברתיים גדולים. אבל לשם כך יש צורך באחדות, בהתמדה, בנכונות להקריב עושר ולהשקיע כישרון ומאמץ למען המטרה. דור ממורמר, מפולג, אנוכי וחסר סובלנות לעולם לא יוכל לבנות חברה שתהיה ראויה לכך שהשכינה תשרה בתוכה.
אנחנו מצויים בעיצומו של מאבק להפוך את מדינת ישראל ואת החברה היהודית למסורתיות ורוחניות יותר, לאידיאליות יותר ולהרסניות פחות. אם נצליח לראות ולא בחטף שמץ מנוכחות השכינה בתוכנו, זה יהיה שווה את כל ההקרבה וכל המאמץ שהיו כרוכים בהשגת מטרה זו.
שבת שלום,
הרב דוב בערל וויין