Weekly Parsha
מצורע
Printer Friendlyכל הנושא של צרעת אפוף מסתורין ופליאה. האופי המדויק של המחלה לא בדיוק מוכר לרופאים שלנו. ברור שמחלה שמייחסים לשם צרעת היום היא מטעה ואיננה זיהוי מדויק של המחלה שמוזכרת בתורה.
חכמי התלמוד התייחסו למחלה זו כמחלה רוחנית בעיקרה, על אף שהיא מקבלת ביטוי בתסמינים גופניים. חז"ל זיהו הוצאת דיבה, צרות אופקים, קנאה ושאר תכונות אופי רעות כגורמים אפשריים להתפרצות המחלה. מאחר שצרעת יכולה להופיע לא רק בגוף אלא גם על הבגדים ועל קירות הבית, הצרעת הייתה עלולה לסלק מכל אדם את הכסות וההגנה שמעניקים לו נכסים ומראית העין, אותה הגנה שמאפיינת את החיים האנושיים, ולחשוף אותו בפומבי כאדם בעל אופי עלוב, חמדן, אנוכי ואפילו מרושע.
בהפטרה השבת נקרא על ארבעת המצורעים, גיחזי ושלושת בניו שאלישע קילל בגלל חמדנותם וחילול שם ה' שעשו כאשר גיחזי רדף את נעמן, שר צבא ארם, וביקש את הכסף שאלישע סירב לקבל. אפילו ברגע הניצחון, כשהם גילו את מחנה האויב ריק ונטוש, הם לא הצליחו לרסן את החמדנות שלהם ובזזו את המחנה לפני שדיווחו על תגליתם למלך ישראל. מתברר שקל יותר לרפא צרעת מאשר לסלק את פגמי האופי שמביאים את הצרעת.
הואיל והצרעת הייתה מחלה של תכונות אופי ושל מגרעות, רק טבעי שהתורה הטילה את האחריות על אבחון וריפוי הצרעת לא על רופאים או מרפאים אלא על הכהנים. הכהן אמור להיות המורה והמדריך הרוחני של היהודים. הנביא מכריז "כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך ד' צבאות הוא". הכהן היה המרפא היחיד של חולשות האופי הנסתרות האלה ששכנו עמוק בנשמת האדם ובאישיותו. נראה שעם דעיכת הכח הרוחני של הכהנים בתקופת בית שני גם הצרעת נעלמה. אין לנו תיעוד של הופעתה בתקופת בית שני, על אף שכללי הטהרה שמפורטים בפרשת השבוע עדיין נלמדו ומופיעים במסכת נפרדת במשנה.
חז"ל דיברו על צרעת גם כמשהו שמצריך לימוד וניתוח - "דרוש" - חפש ובחן. אדם שבאמת נהג כך ועבר את הבחינה העצמית הנדרשת כדי לעקור מתוכו את אפשרות הצרעת, זכה, במילות חז"ל, "לקבל שכר". הלקח הזה עדיין תקף בכל הזמנים ובכל הנסיבות. אמנם אין לנו כהן שמסוגל להבחין סוגי צרעת וגם אין בקרבנו צרעת, אבל גורמי הצרעת עדיין קיימים בשפע בתוכנו ובחברה שלנו.
בפרוס הפסח ראוי שנשתדל לטהר את עצמנו מכל אותן תכונות אופי שליליות.
שבת שלום,
הרב דוב בערל וויין
