Rabbi Wein.com The Voice of Jewish History

Rabbi Wein’s Weekly Blog
 Printer Friendly

ודאות ובורות



האמת המזעזעת על רוב היהודים, בישראל ובגולה, היא שהם לגמרי בורים בכל הנוגע ליהדותם,ליהדות עצמה ולהבנת העצמי שלהם. הדור של האפיקורסים הידענים שהחילונים היהודים
הראשונים קיוו והתאמצו ליצור הפך לדור של יהודים נבערים שאינם יודעים דבר על ההיסטוריה היהודית ועל הערכים, המסורת והאמונות של היהדות. רוב רובו של "עם הספר" איננו יודע על איזה
ספר מדובר. מניסיוני, גם אם איננו שיטתי, לישראלי החילוני הממוצע, זה שמעולם לא הלך לתפילה בבית הכנסת ושאין לו שום רקע אמיתי בחינוך תורני כזה או אחר, אין שום מושג מהם הם יקרי האמונה של היהדות או מה תכלית קיום העם היהודי בתכנית הגדולה לעולם. בתפוצות המצב עגום אפילו יותר. הבורות מולידה ניתוק מהקהילה היהודית וממדינת ישראל, מה שמוביל, באופן בלתי נמנע, לנישואי תערובת ולניתוק מהעם היהודי עצמו בסופו של דבר. למה שאדם יהיה יהודי כשאיננו יודע שום דבר על היהדות, על מסורתה, על גורלה ועל תכליתה? על יהודים שיודעים על וודי אלן
ועמוס עוז יותר ממה שהם יודעים על הרמב"ם מרחפת הסכנה שהם וילדיהם, בסופו של דבר, יתנתקו לגמרי מהחיים היהודיים ומעקרונותיהם. יהודים שאינם מכירים את היהדות חושבים שהיא
צורה של נצרות בלי ישו או תפיסה חברתית של מדינת רווחה בלי מרקס. אם זה המצב, למה שאדם ירצה להזדהות עם העם היהודי? העולם הוא משפחה אחת גדולה. אני בסדר ואתה בסדר, אז בוא
נהיה כולנו ביחד ונעשה חיים.

שמתי לב שאפילו יהודים שזנחו את המסורת היהודית על אף שגדלו והתחנכו בסביבה דתית עושים זאת בעיקר בגלל כאב אישי, ולא מתוך ידיעה אמיתית של מה שהם דוחים. טעות היסוד
שמולידה הבורות היהודית היא הבלבול בין ההתנהגות והיחס של יהודים דתיים לבין אמונות היסוד של היהדות עצמה. היהדות לא מבטיחה אנשים מושלמים. הרמב"ן (הרב משה בן נחמן, המאה
ה-13, ספרד וישראל) מודה בצער שאדם יכול להיות בקלות אדם נורא במסגרת שמירת המצוות – נבל ברשות התורה. אך אותו נבל אינו היהדות, על אף שמראהו והתנהגותו השגרתית נראים כמו
של יהודי. הבור יזהה את האדם הזה עם היהדות עצמה רק מתוך אי הכרה של הערכים והעקרונות האמיתיים של היהדות. הפרץ הנוכחי של ספרים וסרטים של אנשים ממורמרים ומתוסכלים, ובמידה מסוימת, בעלי שנאה עצמית, שבאו ממשפחות לא מתפקדות ונטשו את חינוכם הדתי הוא דוגמה לבורות הרסנית כזאת. סלידה ממנהגי האכילה של אבא או מהתנהגותו כלפי אשתו איננה מצדיקה חילול השם ופגיעה ביהדות ובמסורותיה. בעבר ערכים יהודיים, ולא רק ידע, היו חלק מהחברה

היהודית. חסד, צדקה, מרכזיותה של ארץ ישראל, קדושת התורה - כולם היו תוצרי לוואי טבעיים של חיים בסביבה יהודית. היום המצב שונה. אי הכרת הערכים האלה ובלבול בינם לבין "כפילים"
לא-יהודיים שלהם מושלים בעולם היהודי שסובל מבורות ומאובדן גאווה וזהות.

תשובה ברורה אחת לבורות היהודית היא חינוך יהודי. גם אם ילד לא הולך לבית ספר דתי, חלק מהחינוך היהודי חייב להגיע אליו כך או אחרת. ולא, הילד הזה וצאצאיו יאבדו לעם היהודי. הכיתה
המסורתית לא מצליחה לבצע את תפקידה, כפי שהמשבר החינוכי שיש היום בישראל ובגולה מוכיח. חינוך היום הוא טלוויזיה, די-וי-די, ספרים, הופעות, סרטים וכו'. זה כמעט מעשה כפירה מצדי לכתוב את זה, אבל אני חש שהוראת ערכי יסוד של היהדות - שוב, היסטוריה, מקום התורה בחיים היהודיים, חשיבות ארץ ישראל, חסד ודאגה לזולת, סובלנות להשקפות שונות, האופי הא-פוליטי האמיתי של היהדות – יסייעו להחדרת שמץ של תחושת ערך עצמי וגאווה יהודית ליהודים בכל הגילאים ובכל המעמדות באופן שעובדות, ספרי לימוד, עבודות ודרישות התנהגות קפדניות לא ישיגו לעולם. צריך להתעלם ככל האפשר מהמרצים ומהארכיאולוגים שלנו שנוקטים בגישות מוזרות ובלתי מדעיות לניתוץ התנ"ך והעבר היהודי. הם, שמתנאים בהשכלתם, הם הקורבנות האמיתיים של בורותם בכל הנוגע ליהדות ולערכיה. בניו יורק יש חנות שהפרסומת שלה אומרת
"הלקוח המשכיל הוא הלקוח הכי טוב שלנו". יהודי משכיל בערכי היהדות, במסורתה ובאורחותיה
הוא היהודי הכי טוב שלנו.

שבת שלום,
הרב דוב ברל ויין

Subscribe to our blog via email or RSS to get more posts like this one.