Rabbi Wein.com The Voice of Jewish History

Rabbi Wein’s Weekly Blog
 Printer Friendly

בהר



תורה מסיני

הפרשה מתחילה במילה שמעניקה לה את שמה - "בהר". ההר, כמובן, הוא הר סיני, והדגש של התורה עליו נועד לחזק את אמונת היסוד של היהדות שהתורה שלנו היא תורה משמים ולא מעשה ידיה של איזו ועדה שפעלה במשך מאות שנים. אמונת יסוד זו נמצאת בליבן של מחלוקות רבות שאפיינו את העם היהודי במשך הדורות.

הכתות הראשונות שהתפלגו מהעם היהודי, כמו הצדוקים והקראים, אמנם לא הכחישו בגלוי את תקפותה של התורה שבכתב כתורה מן משמים, אך הכחישו בתוקף את קדושתה של התורה שבעל-פה שניתנה בסיני והשמיצו את פרשנות חז"ל ואת ההלכות שהם קבעו. תפיסה זו הולידה פילוגים קשים בתוך העם היהודי והשלכותיה היו חמורות וארוכות שנים. בכל המקרים האלה ניצח המקור האלקי של התורה שבכתב ושל התורה שבעל-פה תמיד בסופו של דבר, והכתות נפרדו מרובו של העם היהודי, גם כיחידים וגם כקבוצה שיש לה השפעה על העם היהודי ועל אורחותיו.

"ההר" שמוזכר בשם הפרשה הוא הר סיני שעליו ניתנה התורה. זה הר שקשה לטפס עליו. בתהלים שואל נעים זמירות ישראל "מי יעלה בהר ד'?" אך עד כמה שקשה לעלות בהר, קשה עוד יותר להישאר עליו. וגם על זה נאמר בתהלים "ומי יקום במקום קדשו?" המאבק על שמירת העם היהודי בהר ד', במצב של אמונה, היה סימן ההיכר של העם היהודי במשך אלפי שנים. המאבק הזה נמשך גם היום.

החילוניות היהודית באה בשתי צורות שונות. באחת, מערכת הערכים של התורה ואורחותיה לא משתלבים עם החיים בחברה המודרנית ועם תביעותיה. שבת, כשרות וכו', כל אלה מגבילים את התפקוד בעולמנו. להר אולי היה תפקיד מזמן, אבל הזמן ההוא חלף. בגלל אידיאולוגיות ונסיבות חדשות אבד עליו הכלח. לכן בשבילם ההר כבר לא קיים. קבוצה שנייה מכחישה את עצם קיומו של ההר. מעולם לא היה הר. הכול אגדה אורבנית שהמציאו הרבנים במשך הדורות ואבות אבותינו לא היו אלא שקרנים או פתאים תמימים שהאמינו באגדות ובסיפורים שאין היום שום הוכחה היסטורית-מדעית לקיומם.

מלבד שתי הקבוצות האלה, יש קבוצות נוספות שרוצות להישאר בתוך הדת היהודית ולא רואות את עצמן כחילוניות. אך גם הן מאמצות את הרעיונות של הצדוקים והקראים, כל אחת במידה שונה, וגם הן, במהותן, לא מכירות בכך שההר הוא הר האלקים ושהתורה נינה תורה מן השמים. ההיסטוריה מלמדת שבטווח הרחוק תפיסות ותנועות כאלה נכנעות ללחצי הזמן והנסיבות ובסופו של דבר מאבדות את השפעתן ואת כוחן.

בסופו של יום נשאר רק ההר כפי שהיה תמיד ומציב לנו את האתגר לעלות בו ולהישאר עליו.

שבת שלום,
הרב דוב בערל וויין
 

Subscribe to our blog via email or RSS to get more posts like this one.