Rabbi Wein.com The Voice of Jewish History

Rabbi Wein’s Weekly Blog
 Printer Friendly

בריאות


ברור שבריאות, בריאות טובה, היא מצרך שצריך להוקיר ולהעריך ביותר. זה נכון בכל גיל ובכל מצב בחיים, אבל זה נכון שבעתיים וחיוני ביותר ככל שבאים בימים. אנחנו אומרים בכל יום תפילה לרפואה ולבריאות טובה, ולא משנה מה גילנו או מה מצבנו הבריאותי. בברכות שאנשים מברכים אלה את אלה, בכל שפה שבה הם מדברים, יש תמיד איחולים לבריאות טובה.

גוף האדם, על אף היותו כלי מופלא ומסובך ומדויק, והוא בוודאי כל זה ועוד, הוא גם דבר עדין ושברירי. הכול חייב לתפקד כראוי כדי שנהיה בריאים ונרגיש טוב עם עצמנו. המחוש הקל ביותר או אפילו חוסר נוחות מזערית משפיעים על מצב הרוח, על היצירתיות ועל תחושת הערך העצמי שלנו.

ספורטאים מקצועיים מקבלים עצות באופן תדיר ואפילו הוראות "לשחק עם הפציעה", אבל במציאות לא קל לשחק עם פציעה. אלה שהתברכו בבריאות טובה ובקיום נטול כאבים רק לעתים נדירות יכולים להבין באמת את אלה שמזלם שפר פחות. "תפסיק לקטר" אנחנו אומרים לילדים הקטנים כשהם מתלוננים ומתבכיינים על כאב גופני קל. זאת גישה חסרת אהדה יחסית שטבועה בנו ומלווה אותנו גם כאשר אנחנו מדברים עם מבוגרים ומתמודדים עם כאבים גדולים יותר. כנגד חוסר הרגישות המולד הזה, לכאורה, למצבו ולרגשותיו של הזולת, נתנה לנו התורה את הערך והמצווה של ביקור חולים.

התורה למדה את הפן בהתנהגות האדם - החובה לבקר חולים ולרומם את רוחם – מהביקור שביקר הקב"ה את אברהם אבינו לאחר שנימול. מלאך הריפוי, רפאל, נשלח לאוהלו של אברהם למטרה ברורה: לשכך את כאבו ולסייע בריפוי פצעו.

כך הפך הנוהג לבקר חולים בתפיסה ובהתנהגות היהודית ליוזמה אלקית ולא נשאר בגדר גינוני נימוס בלבד. זה אחד המאפיינים הבולטים של החיים התורניים - להעניק להתנהגות אנושית רגילה מימד של קדושה ושליחות. המימד הזה הופך את הערך של ביקור חולים לאחת המצוות שעליהן נאמר ש"אדם אוכל פירותיהן בעולם-הזה, והקרן קיימת לו לעולם-הבא".

אבל איך ביקור החולים עוזר לחולה עצמו? חכמי התלמוד מלמדים אותנו שהביקור מסיר אחד חלקי שישים מהמחלה. בכך התכוונו חז"ל שביטוי הדאגה והאכפתיות שיש בעצם הביקור הוא כשלעצמו מקור לעידוד ולהרגשה טובה של החולה. כך החולה מרגיש שנטל המחלה נעשה קצת יותר קל. מטבע הדברים יש מצבים שבהם אין להתיר ביקורים, ובכל מקרה הביקור לא צריך להיות ממושך מדי או להתיש את החולה. עם זה, ברוב המקרים, הבעת הדאגה וההתעניינות שיש בעצם הביקור תורמת לבריאותו ולרווחתו של החולה.

התלמוד מלמד אותנו שעד ימיו של יעקב אבינו כמעט לא היו מחלות בעולם. המחלה באה לעולם לבקשתו של יעקב כדי לתת לאדם זמן לסדר את ענייניו בעולם הזה ולהתכונן למעבר, אל עולם הנצח. לכן המחלה לא תמיד נחשבה לדבר שלילי בלבד. אין ספק שהיא מאפשרת לאדם לכוון את מחשבותיו ואת התנהגותו לדברים החשובים בחיים ולהיפטר מעניינים פעוטים וקטנוניים שלא פעם מנהלים את חיינו.

מחלות נתפסו גם כצורה של כפרה על חטאים בעולם הזה. למרות זאת, בתפילות יום-הכיפורים אנחנו מבקשים מהקב"ה למחול על חטאינו בלי להשתמש במחלה או בכאב כדי לכפר עליהם. התפילות והבקשות שלא לחלות הן לגיטימיות ומוצדקות, שכן פעמים רבות היעדר בריאות טובה גורם, בסופו של דבר, גם לבריאות רוחנית חלשה יותר.

ישנן אמנם דוגמאות לרוב בהיסטוריה היהודית לאנשים גדולים שהתעלו מעל מחלתם והפכו לאנשים גדולים וחזקים יותר מבחינה רוחנית. למרות זאת, יש מקרים רבים שבהם בריאות לקויה השפיעה השפעה הפוכה לגמרי על אנשים שהיו לפני כן צדיקים ומעוררי השראה. מאחר שאין כלל אחד בעניין זה שמתאים לכל האנשים ולכל המצבים, ראוי ואף חשוב שנתפלל לבריאות טובה. אז הבה נמשיך להתפלל ולאחל לעצמנו ולזולתנו בריאות טובה ואריכות ימים.

שבת שלום,

הרב דוב ברל ויין

Subscribe to our blog via email or RSS to get more posts like this one.