Rabbi Wein.com The Voice of Jewish History

Rabbi Wein’s Weekly Blog
 Printer Friendly

למען אהבת התורה


השבוע מסתיים חג הסוכות בשמחת תורה. בשבת נסיים את מחזור קריאת התורה לשנה זו,

ושוב נתחיל מחזור אינסופי של קריאת התורה. שמחת תורה הוא יום השמח ביותר בשנה

היהודית, יום שמתחרה רק עם פורים בשמחה ובחגיגות שיש בו. זהו חג  יהודי מובהק

שמורכב ממנהגים עתיקים ועממיים שהתפתחו במרוצת השנים.

 

הוא הופיע בצורתו הנוכחית באירופה באמצע המאה ה-14, והמנהגים הנלווים לו - הקפות

עם ספרי התורה, חתן תורה וחתן בראשית וכו' – התפשטו עד מהרה לכל העולם היהודי.

החג, על מנהגיו, הוא עדות חיה לאהבה של היהודים לתורתם. יותר משלושת אלפים שנה

הקריב העם היהודי ברצון הכול- חיים, אוצרות, מעמד ואפילו קבלה בחברה העולמית - למען שמירת התורה והנצחתה.

 

התורה איננה ספר, יצירה ספרותית או מסמך כוונות לעם היהודי, אלא "חיינו ואורך

ימינו", במילותיה של תפילת ערבית. התורה איננה פחות מזה, וככזאת, היא ראויה לאהבה

ולמסירות העזה שאנו רוחשים לערכיה ולעקרונותיה. בלי להבין ולהעריך את החיבור של

העם היהודי לתורתו, אי אפשר להבין באמת ובתמים את עקרונות היסוד של היהדות

ושל אורח החיים היהודי.

 

אויבינו ורודפינו מבינים היטב את חשיבות התורה לעם היהודי. ברבות השנים, צרינו

תמיד נהנו לבזות את ספרי התורה ולהשמידם. אך כבר התלמוד, לפני מאות שנים,

תיאר את חוסר התוחלת שבוונדליזם הזה. רבי חנינה בן תרדיון, שנשרף למוות על ידי

הרומאים כשהוא עטוף בגווילים של ספר תורה, אמר: "קלף נשרף ואותיות פורחות".

ספר התורה קדוש, אבל האותיות והמילים שלו, הדברים מה שהוא מלמד אותנו,

דברי האל הנצחיים שיש בו, קדושים אף יותר.

 

המאבק שמנהלים כוחות הרשע נגד היהודים במשך אלפי שנים הוא בעצם מאבק בתורה.

ההתמדה שלנו וההתעקשות שלנו על שמירת התורה, קיומה ולימודה הם הדברים שגורמים

לתסכול אצל אויבינו. איוב אמר "הן יקטלני, לו אייחל". יחסם של היהודים לתורה הוא

דוגמה מצוינת להצהרה הזאת.

 

ככל שגדל המאמץ של אויבינו למנוע אותנו מלקיים אורח חיים תורני , לאסור עלינו

ללמוד תורה ולהעניש את אלה שמקיימים את מצוותיה, כן גוברת העקשנות של היהודים

ואהבתם אל תורתם. די לבקר בעשרות הישיבות ובתי הספר בישראל, בארצות הברית וברוסיה עצמה כדי לראות שהתורה הביסה אויב אחר, הקומוניזם האתיאיסטי, ושלחה

אותו אל ערימת האפר של ההיסטוריה.

 

אהבת התורה היא חלק מהקוד הגנטי של היהודי. 75 שנות דיכוי ואתיאיזם לא הספיקו

כדי לחסל את גן התורה בנשמת היהודים. זאת ראיה מרשימה שמעידה על החיוניות

ועל כושר ההתאוששות שמאפיינים את הקיום היהודי.

 

אמהות יהודיות במזרח אירופה נהגו לשיר לבניהן שיר ערש ביידיש שנקרא  "תורה היא

הסחורה הכי טובה". רבנים, ראשי ישיבות ומורים תמיד ייחלו לכך שבניהם ימשיכו

"בעסק המשפחתי". לומדי תורה זכו לכבוד ולכיבודים גדולים בקהילה. יהודים התגאו

בהישגים של לומדי התורה שחיו בקרבם וראו בתלמידי החכמים בקהילה מקור ברכה.

 

לכן אפילו יהודים שלא למדו תורה ואפילו לא קראו בתורה ובתלמוד חגגו בשמחת

תורה. הם ראו את היום הזה כחג משפחתי לכל יהודי, מאחר שבנשמתו של כל יהודי

הוטבעה אהבת התורה. גם כשגן התורה התגלה כגן כרצסיבי במשך כמה דורות, כפי

שקרה במשפחות רבות במאות ה-19 וה-20, הוא שב הפגין את נוכחותו במפתיע

בדורות מאוחרים יותר.

 

מחמם לב לראות את התחדשותו של החינוך והלימוד התורני בימינו בכל תחומי החיים.

בעוד שיהודים רבים, לדאבון הלב, נפלו מהצוק להתבוללות, היו רבים אחרים שטיפסו

עליו בחזרה ומצאו להם תורה. לפיכך, הבה נגיל כולנו יחד על קיומו של גן התורה

בתוכנו, גן שמבטיח לנו תכלית וחיי נצח.

 

שבת שלום  וחג שמח,

רבי ברל ויין

Subscribe to our blog via email or RSS to get more posts like this one.