Printer Friendly
נחישות
אחת התכונות של העם היהודי בכל הדורות הייתה נחישות ועקשנות בלתי מעורערת
ובלתי מתפשרת. כשמדובר בהשפעה, היהדות השפיעה על העולם יותר מכל הדתות
האחרות. היא דת "האם" של שתי דתות מונותיאיסטיות אחרות, הנצרות והאיסלם.
המוסר והשקפת העולם של היהדות הם הבסיס לחלק ניכר ממערכת הערכים של התרבות
המערבית והחברה המערבית, אפילו של המרכיבים החילוניים ביותר בתוכה. אך כשמדובר
במספרים, היהדות יכולה להתנאות במעט מאוד מאמינים בהשוואה לדתות אחרות בעולם.
בעולם שיש בו מיליארד נוצרים, מיליארד הינדים, מיליארד מוסלמים, מאות מיליוני
בודהיסטים ושאר בני דתות המזרח, המספר הזעיר של היהודים - 14, 15 מיליון -
כמעט חסר חשיבות. התורה מזהירה אותנו מפני תופעה זו ומודיעה לנו שעלינו להשפיע
רבות ועמוקות במספרים מועטים יחסית. היא קוראת לנו להיות "אור לגוים" ויחד עם זאת
מבשרת לנו שנהיה "המעט מכל העמים".
כדי ליצור איזון בין שתי העמדות המנוגדות לכאורה, התורה מסתמכת על העקשנות
והנחישות של העם היהודי. הגרעין הקשה של העם היהודי יישאר נאמן לדתו ולאמונתו
למרות הרדיפות ועלילות הדם, ויתנגד לכל חנופה ופיתוי. אותו "עם קשה עורף" יתגלה
כנחוש מאוד. המדרש אפילו משווה את עם ישראל לאגוז קשה שגם כאשר הוא נופל לבוץ
ולאבק, פריו נשאר שלם ומוגן.
נחישותו של העם היהודי, נאמנותו ודבקותו בתורה מקבלות היום ביטוי בפריחה המחודשת
של היהדות האורתודוכסית על כל גווניה ומרכיביה. לפני 60 שנה איבדה האורתודוכסיה
את מעמדה ככוח מרכזי בחיים היהודיים בארה"ב ובישראל. "המומחים" זלזלו באהבת
התורה העקשנית שיש בלבם של היהודים. שלמה המלך מתאר אותה נכון בשיר השירים
באומרו "מים רבים לא יכבו את האהבה (של היהודים לתורה) ונהרות לא ישטפוה."
זה נכון גם לגבי האהבה והנאמנות של היהודים לארץ ישראל ולירושלים. כשהרצל
הציע את תכנית אוגנדה המפורסמת בקונגרס הציוני, הוא לא העריך נכונה את עוצמת
הרגש היהודי כלפי ארץ ישראל. העקשנות היהודית, שסירבה לקבל כל דת של הרוב
כתחליף לגיטימי ליהדות, סירבה לקבל גם תחליף לציון וירושלים, ולא משנה כמה מפתה
או מעשי הוא נראה.
על אף שהחלטת אוגנדה עברה בקונגרס היא מתה לפני שנולדה. היהודים לא התכוונו
לנטוש את ישראל לטובת אירופה או כל מקום אחר בגולה. עדיין מהדהדת באוזנינו
ובמצפוננו האזהרה של רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק שבלטביה מראשית המאה ה-20:
"אבוי לאומרים כי ברלין היא ירושלים!" הנחישות היהודית לא מותירה מקום לשום
תחליף עלוב.
העדות החזקה ביותר לנחישות היהודית היא אולי היכולת של עם ישראל לעמוד בשנאה
הגוברת של הערבים ובמלחמות שהם כפו עלינו במאה השנים האחרונות. אויבינו לא
מזהים בנו את הנחישות. משום מה נדמה להם שעוד קצת טרור, עוד קצת מלחמה
או עוד קצת חטיפות ישברו אתנו ויפוררו את הנחישות שלנו. אבל אנחנו העם
הנבחר דווקא בגלל העקשנות הזאת, שהיא התכונה החזקה ביותר שלנו ונכס
יקר.
כפי שקרה לא פעם בהיסטוריה היהודית, הנחישות שלנו לנוכח קשיים ואויבים
לא זוכה להערכה ראויה בעולם הלא יהודי וגם בקרב גורמים מסוימים בעולם היהודי.
עם זאת, התבוננות אובייקטיבית בהיסטוריה ובמסורת היהודית תראה בברור שנחישות זו
היא מרכיב יסודי באישיות היהודית ובהלך הרוח היהודי. הנטייה של "מומחים" להתעלם
מעובדה זו הובילה למסקנות מוטעות בקרב היהודים ובעולם בכלל.
המסקנות המוטעות האלה עלו, ומוסיפות לעלות לנו, ביוקר. זה כמעט אירוני שהאויבים
שלנו נחושים בדעתם להתעלם מהנחישות שלנו ולשים לה קץ. אין ספק שההתעקשות
שלנו על אהבת התורה ואהבת ארץ ישראל יעמדו במבחנים קשים בעתיד. אך ההיסטוריה
היהודית כולה מלמדת אותנו שגם אז נעבור אותם בהצלחה.
שבת שלום
ברל ויין
