Printer Friendly
פרשת תצוה
התורה מרבה לעסוק בצורך להשתמש בשמן זית זך להדלקת המנורה הגדולה שעמדה
במשכן ואחר-כך גם במקדש בירושלים. שמן זית היה אחד ממצרכי היסוד של העולם
העתיק. הוא שימש למאור, למשיחת הגוף, למזון וכחומר סיכה למכונות שונות. אם
היה
פריט חיוני ורב שימושי בבתיהם של אבותינו התנ"כיים היה זה שמן הזית. אך התורה
מפרטת ודורשת ששמן הזית שישמש להדלקת המנורה יהיה זך וכתית, השמן הראשון
שיוצא מהכבישה, מריסוק הזיתים היטב להפקת שמן למאור. מכאן אנחנו למדים את הכלל
של התורה שתמיד יש לנו חובה להקדיש את המובחר ביותר בכישורינו ובמעשינו
לעבודת האל וקיום למצוותיו. לעולם אין להקדיש לקב"ה משהו שהוא פחות מן הטוב
ביותר, משהו נחות, עמדה או תרומה שהיא רק ברירת מחדל.
מאחר ששמן הזית כה חשוב ורב שימושי הוא גם סמל לרעיון שעלינו להשתמש
בכישרונות הרבים שקיבלנו מהבורא למען הגשמת מטרותיו ולשיפור החברה האנושית.
כשאדם מוכן ומזומן להקדיש את מיטבו למען קידום מטרות נאצלות וקדושות, מטרות
אלה מתחזקות ומקודמות במידה רבה מאוד. המנורה היא סמל לחיינו ולהישגינו. השמן
שמשמש להדלקת האור במנורה צריך להיות תמיד מהאיכות המשובחת ביותר שיש
בכוחנו להשיג בכישורינו ובאמצעים העומדים לרשותנו.
משום כך, זאת, לדעתי, הסיבה ששמן הזית הוא חומר הבעירה המועדף גם בקיום מצוות
אחרות. במשנה יש דעה, על אף שאינה מחייבת לפי ההלכה, שמותר להדליק נרות שבת
רק בשמן זית. נשים יהודיות רבות משתמשות היום רק בשמן זית להדלקת נרות שבת.
נס חנוכה מבוסס על כך שמעט שמן זית הספיק לשמונה ימים, ולכן רצוי לקיים את
מצוות הדלקת נרות חנוכה בשמן זית, אף שגם כאן מותר להשתמש בשמנים אחרים או
בנרות. גם את הלטקס בחנוכה מטגנים בשמן זית. שוב, אלה דוגמאות
לשימוש בדברים המובחרים
ביותר לעבודת השם. זה מה שנקרא בשפה הרבנית "מצווה מן המובחר", קיום המצווה בדרך הטובה ביותר ובאמצעים המשובחים ביותר.
זאת הסיבה שהתורה מדגישה כל כך את הצורך שהשמן להארת המנורה יהיה זך וכתית.
השימוש במובחר ביותר אולי יסייע לנו להבעיר שלהבת נצח בנשמותינו ובנשמות כל עם
ישראל, שכן מטרת הדלקת המנורה לא הייתה להאיר, כביכול, לאלוקים, שהרי אין לו
צורך בשום אור מאתנו. הדלקת המנורה נועדה להבעיר שלהבת נצח בעם היהודי, וגם היום זאת מטרה שצריכה לקבל מקום גבוה בסדר היום שלנו.
שבת שלום
רבי ברל ויין
