Weekly Parsha
פרשת השבוע - צו
Printer Friendly
המילה "צו" עצמה מעבירה חלק חשוב ויסודי מהמסר של היהדות והמסורת של החיים התורניים. על אף שאנחנו חיים, או מאמינים שאנחנו חיים, בעולם שבו יש לנו בחירה חופשית ואוטונומיה אישית, המבנה של כל התרבויות והחברות הוא כזה שכופה עלינו לעשות דברים מסוימים בחיים. לפעמים המשפחה שלנו היא זאת שמציבה לנו תביעות, ולפעמים העבודה או המקצוע, ולעתים הממשלה היא זאת שגורעת מהאוטונומיה שלנו. בכל אחד יש חלק, חלק שמסתתר עמוק בנבכי הנפש, שמורד ומתנגד לחדירות האלה לחיים הפרטיים ולהחלטות האישיות שלנו.
התורה מכירה בטבע האנושי הזה, ולכן היא מדגישה שהמצוות הן דרישה חיונית שמבטיחה לנו אורח חיים מוסרי וחברה מתוקנת יותר. אפילו אהרון הגדול, התגלמות הטוב ורדיפת השלום, הכהן הגדול של עם ישראל, צריך לקבל ציווי. כוחו של הציווי, של ה"צו" הוא חומת המגן של המסורת ושל החיים היהודיים. בלי המרכיב הזה של "אשר ציוונו" אין יהדות, ובסופו של דבר, אין חיים יהודיים אישיים או ציבוריים. כל חיינו, מינקות, המצוות הן אלה שמחנכות אותנו ומעצבות את אורח חיינו. החינוך הזה הוא יציקת היסודות לכל חיינו. את המילה "צו" שפותחת את הפרשה השבוע אין להבין רק במובנה המילולי הצר, כמתייחסת רק להלכות הקרבנות במקדש ולכהן הגדול, אלא כביטוי יסודי לערכים ולהלך הרוח של היהדות על כל היבטיה.
יש לציין שהמילה "צו" מופיעה בהקשר של המצוות שנוגעות לקרבן העולה במקדש. קרבן העולה, בניגוד לכל שאר הקרבנות, היה קרבן שממנו לא הפיק שום אדם הנאה מוחשית מיידית, לא המקריב ולא הכהן. הוא נשרף בשלמותו באש על המזבח. משום כך, בוודאי הייתה נימה נסתרת של היסוס בלבו של האדם שהביא את הקרבן ואפילו בלבו של הכהן שהעלה אותו על המזבח רק כדי שיישרף עד תום. הרי מה הערך של הקרבן אם איש איננו מפיק ערך מיידי מהקרבתו? בגלל מגבלות התפיסה האנושית לעומת האינסופיות של הא-ל, התורה מדגישה כאן את המילה "צו". זאת הוראה, פקודה, משהו שאיננו כפוף להיגיון אנושי או להחלטה אנושית.
לא פעם בחיים אנחנו נתבעים לעשות דברים שאין בהן היגיון ושלעתים נראים אפילו מעשה גחמנות, ובכל זאת אנחנו חייבים לציית ולעשותם. ההבנה שהחיים מעצם מהותם כופים עלינו ציות לצווים, כניעה לרצון שמים ולמצוות תקל על חיינו ואף תוסיף להם משמעות. עלינו גם להבין שהחיים לפעמים תובעים מאתנו קרבן עולה, הקרבה נקייה משיקולים אנוכיים, שאין בה שום תגמול או יתרון מוחשי או מיידי. אנחנו כאן כדי לשרת. זאת התכלית האולטימטיבית של חיינו.
שבת שלום וחג כשר ושמח,
הרב דוב ברל ויין