Rabbi Wein.com The Voice of Jewish History

Rabbi Wein’s Weekly Blog
 Printer Friendly

שני שופרות


 

אחד ההיבטים המרכזיים של ראש-השנה, כידוע לכולם, הוא התקיעה בשופר. טקס זה  הוא המצווה המרכזית בתפילות יום ראש-השנה, וגם בתורה ראש-השנה נקרא "יום תרועה". גם בתפילות החג, אחד משלושת המרכיבים העיקריים בתפילת מוסף מעורר היראה הוא "שופרות", פסוקי התנ"ך שמדברים על קול השופר. התקיעה בשופר בראש-השנה, כמו כל פולחן יהודי אחר, נועדה לעורר את הזיכרון הקיבוצי שלנו ולדחוף את נשמתנו לקשר קרוב יותר עם הנצח ועם הבורא.

קול השופר שאנחנו שומעים בבתי הכנסת שלנו בראש-השנה לא נועד להיות מקרה בודד או קול יחיד. התכלית האמיתית והגדולה שלו היא להזכיר לנו את שני השופרות הגדולות שיכולים להיחשב לעמודי התווך במחשבה, באמונה ובהיסטוריה היהודית. שני השופרות האלה מתוארים בתנ"ך כקול שופר הגדול שנשמע בהר סיני – קול השופר שהלך והתחזק, בניגוד לקול שמפיק אדם מהשופר שבסופו של דבר חייב להיחלש ולדעוך. השופר השני הוא שופר הגאולה של עם ישראל, שופרו של משיח, אם תרצו, שמסמל את בואה של אחרית הימים. קול השופר שנשמע בראש-השנה בא להשלים את הקולות של שני השופרות האלה מהעבר ומהעתיד היהודי, קול השופר בהר סיני וקול שופר הגאולה.

השופר בהר סיני הוא קול מתן התורה לעם ישראל. קולו של השופר הזה נשמע עד היום. למעשה, קולו הולך וחזק לאורך ההיסטוריה היהודית. הקול הזה הולך ומתגבר ככל שהזמן חולף. אין בהיסטוריה האנושית תיעוד מכל סוג שהוא ללימוד שמשתווה ללימוד התורה ופירושיה על ידי העם היהודי בכל הדורות.

אחד הדברים העצובים ביותר במכלול החוויה היהודית בחברה היום הוא הבורות התהומית בנושא התורה וחשיבותה בסיפור הקיום וההישגים של העם היהודי. רוב החברה היהודית משתיק את קול השופר, חוץ ממגזר מסוים שממשיך להתעקש שהתורה צריכה להיות מרכיב מרכזי בחינוך ובחיים של העם היהודי. בלי קול השופר מהר סיני שמהדהד תמיד בעולם היהודי נגזר עלינו אבדון. ההתבוללות היום לא מתרחשת מתוך כוונה רעה או מתוך אידיאולוגיה – האפיקורסים של פעם נעלמו מזמן מהזירה היהודית לאחר שערקו וזנחו את המסורת היהודית ואת מצוותיה – אלא כתוצר לוואי של הבורות בכל מה שהוא יהודי. ערכים לא-יהודיים הפכו לדת היהודית החדשה שמעוטרת בסיסמאות מפוארות כמו "תיקון עולם". אך אם קול השופר בהר סיני לא נשמע, אז כל החידושים, גם אם הם נראים טובים, יגיעו במהרה לפח של ההיסטוריה היהודית כמו עוד רעיונות "טובים ומתקדמים" רבים שעלו בעבר.

אין ספק שמאמץ מודע לשמוע את קול השופר בסיני הוא משימה שצריכה לקבל מקום גבוה ברשימת הכוונות שלנו לקראת השנה החדשה שבאה עלינו לטובה.

שופר הגאולה נשמע בתחילה בקול חלש. צריך להתאמץ כדי לשמוע אותו, אך גם הוא הולך ומתחזק בסופו של דבר לקול גדול. ארץ-ישראל ומדינת ישראל מוסיפות לצמוח ולשגשג, במובנים רבים, למרות המכשולים הצבאיים, הפוליטיים, והכלכליים. יש בהן פוטנציאל להישגים גדולים לעם היהודי ולעולם כולו. כפי שיש מכחישי תורה ומעמד הר סיני, יש מכחישי עם ישראל וגאולה. גם קול השופר הזה איננו נשמע בחלקים גדולים של החברה היהודית.

היום, בחוגים יהודיים רבים, נחשב אופנתי לתמוך באויביה של ישראל בכסף ובתשומת לב תקשורתית. קבוצות מסוימות של יהודים שומעות את שירת הסירנה של הגלות ושל חברות לא-יהודיות, אך נשארות חירשות לקול שופר הגאולה. בשיא הצביעות הן פועלות נגד מדינת ישראל ונגד ערכים יהודים, אך טוענות בצדקנות שכל מה שהן עושות נעשה בעצם לטובת העם היהודי ומדינת ישראל.

אדם זקוק לראש צלול ולאוזניים טובות כדי לשמוע את שני השופרות בחיים היהודיים. אפשר לשמוע אותם בראש-השנה, אם רק מאזינים בתשומת לב לקול השופר של החג ומפנימים את משמעותו בלב ובנפש.

שבת שלום ושנה טובה,
הרב דוב בערל וויין

Subscribe to our blog via email or RSS to get more posts like this one.