Printer Friendly
לארוז
אני בטוח שכולם יסכימו אתי שזאת לא הנאה גדולה לארוז מזוודות לקראת נסיעה, לפני שיוצאים להרפתקה כזאת. אני לא מקפיד לארוז יפה ומסודר מאחר שמזמן שמתי לב לכך שהאנשים שמעבירים את המזוודות בכל מקרה זורקים אותן. ולאחר שהמזוודות שלי נפתחו כמה פעמים על ידי מאבטחים חטטניים ושותפיהם במכס, גיליתי שמזוודה מסודרת מדי מעוררת משום-מה חשד ועוברת בדיקה יסודית יותר מן הדרוש של תכולתה.
כמו רוב הנוסעים היום, יש לי שתי מזוודות שמלוות אותי במסעי. האחת גדולה, הכבודה העיקרית שמופקדת בבטן המטוס, בתקווה שתגיע למסוע הכבודה בזמן שאגיע ליעדי. האחרת היא כבודת יד, אותה מזוודה קטנה שרואים בכל מקום, זאת שעולה אתי אל תא הנוסעים. הנוכחות של שתי המזוודות השונות האלה שמלוות אדם במסעו המתוכנן מציגה בפני האדם האורז אותן אינספור אפשרויות: מה לשים במזוודה הקטנה שנשארת אתך? ומה אפשר להפקיד בלי חשש לבטן המטוס ולחסדיהם הטובים של אנשי המטען, הרחק מן העין אך לא רחוק מהלב המודאג?
בפני האורז ניצבת שאלת היסוד של החיים עצמם. מה סדר העדיפויות שלך? מה הדברים שבלעדיהם לא תוכל להסתדר, ומה נחשב חשוב, אבל בכל זאת משהו שאפשר לסכן או למצוא לו תחליף? אלה שאלות חשובות מאוד לחיים שאינן מוגבלות רק לפעילות אריזה לקראת נסיעה.
מטבע הדברים, המסמכים שלי - דרכונים, ארנק, כרטיסי אשראי, פנקס שיקים וכו' - כולם נכנסים בבטחה למזוודה הקטנה שנשארת אתי. אלה הרי המסמכים המזהים שלי. חליפת בגדים אחת נוספת גם היא נכנסת לשם. אך לא יותר. אחרי הכול, כמה חליפות בגדים אדם באמת צריך? יש לי במגירה כמה וכמה חולצות שלא לבשתי שנים. לא הייתי צריך אותן באמת כשקניתי אותן בלי מחשבה, אבל הן נמכרו במבצע. הטלית והתפילין שלי וגם החומש והסידור נכנסים כמובן לכבודת היד, על אף שכבר התפללתי שחרית לפני שיצאתי לשדה התעופה. ארזתי גם את הספרים שאני צריך להרצאות שאני אמור לשאת ביעד שלי, וגם את הרשימות וההערות שהכנתי להרצאות האלה. אני לוקח גם את בית המרקחת שלי אתי, מפני שהבטחתי לרופאים להישמע להוראותיהם, הגם שאני בדרך כלל מפקפק ביעילות של רבים מן הכדורים שאני לוקח בכל יום. כמובן, גם מוצרי ניקיון וטיפוח מלווים אותי. התורה מקפידה מאוד על היגיינה אישית. המתנות הקטנות שאני מביא לנכדיי גם הן עולות אתי למטוס. הנכדים שלי גדלו וכעת הם הנהנים מפנקס השיקים שלי, בעוד שילדיי יצאו לגמרי מן התמונה.
כשאני סוקר את כבודת היד שלי, אני מרגיש שארזתי שם כל מה שנחוץ. את שאר מיטלטליי, "הדברים האמיתיים", שאינם כל כך אמיתיים נשלחים למזוודה הגדולה ויופקדו בתא המטען של המטוס.
אריזת מזוודה לנסיעה מאלצת את האדם להתמודד עם סדרי העדיפויות שלו בחיים. מה באמת חשוב וחיוני שילווה אותו במסע חייו? תפילה, מצוות, לימוד תורה והוראתה, דורות, משפחה, תחושה אמיתית של זהות אישית וערך אישי הם בוודאי בני לוויה חיוניים למסע יהודי מוצלח בחיים. אם אדם זוכה לבריאות טובה בנוסף לכל הדברים האלה, מה עוד צריך אדם לקחת אתו למסע? יש דברים אחרים, שהם רצויים, כמובן, ולעתים אפילו חשובים, אך לרוב יש להם תחליף ולפעמים אפשר להסתדר אפילו בלעדיהם. לכן אפשר לשים אותם במזוודות הגדולות שלנו ולהפקיד אותן עד שנגיע ליעד הסופי. אנחנו יכולים להשלים עם הסיכון שהם לא יגיעו ליעד של המסע, גם אם עקב כך נחוש טרחה ותסכול.
חכמינו במסכת אבות לימדו אותנו שבמסע האחרון שלנו, הדבר היחיד שנוכל לקחת אתנו הוא לימוד תורה, קיום מצוות ומעשים טובים שארזנו במזוודה שלנו במסע שלנו כאן, עלי אדמות. כך אנחנו למדים בברור מה צריך להיות סדר העדיפויות בחיים. פעמים רבות הדברים ה"חשובים" מתבררים כפחות חשובים ממה שהיה נדמה לנו. אני באמת לא נהנה לארוז, אך אני נהנה להיות מוכן לשלב הבא במסע החיים.
שבת שלום,
הרב דוב בערל וויין
