Printer Friendly
פקודי
אחת המילים האופנתיות החדשות, שמשום-מה הן גם תמיד זמניות, שאוהבים להשמיע בחברה שלנו היום היא "שקיפות". בלקסיקון של עולמנו היום המילה הזאת היא תחליף למה שבשלב מוקדם בחיי המורים שלי נהגו לכנות "מתן דין וחשבון". הכוונה בשני הביטויים זהה: דהיינו, כאשר מדובר בכספי ציבור או במשרה ציבורית, האדם נושא באחריות אינסופית כמעט על מה שקורה תחת חסותו ובמשמרת שלו.
בפרויקט בסדר גודל של הקמת המשכן שכרוך באיסוף כסף, בהשגת חומרי הבניין הדרושים, בתשלום לעובדים ובפיקוח על הבנייה, סביר להניח שקשה לעקוב אחרי כל אגורה. ובכל זאת, בפרשת השבוע אנחנו רואים שזה בדיוק מה שמשה רבנו עשה.
המדרש מספר לנו שבבדיקה הראשונית של התקבולים והתשלומים, חסרו למשה כאלף שקלים. הואיל וסביר להניח שהערך של המשכן הגיע למיליוני שקלים, אפשר היה לחשוב שסטייה של פחות מאחוז אחד בתקציב בסדר גודל כזה תהיה טעות שאפשר להתעלם ממנו בקלות ובוודאי טעות שאפשר לסלוח עליה.
אך הצורך בשקיפות ובמתן דין וחשבון כשמדובר בכספי ציבור הוא גדול כל כך עד שמשה לא יכול להניח לעניין. הוא חיפש וחיפש, עד שהצליח לבסוף לאתר את הסכום החסר. בכך קבע משה את הרף של התורה בכל הנוגע לכספי תרומות של הציבור. חייבים להקפיד על שיטות חשבונאיות מצוינות על מנת להבטיח את אמון הציבור וכדי למנוע שימוש לא ראוי בכספי ציבור או ניהול כושל של כספים שנתרמו לטובת הציבור או למען מטרה קדושה.
כסף יכול להיות דבר נורא, בייחוד כשהאגו של האדם מאפשר לו לראות את עצמו כבעל כוח בלתי מוגבל וכאדם צדיק וישר. לטיפול בכספי ציבור או למשרה ציבורית מכובדת נלווים כמעט תמיד פיתויים גדולים. אדם יכול לתרץ לעצמו תירוצים כדי להצדיק גם מעשים שפלים ביותר כמו מעילה באמון ואפילו גניבה.
כך היה מקדמת דנא, וכפי שכולנו יודעים היטב, גם בדורנו, המנהיגות הדתית וגם הפוליטית אינה חסינה לפיתויים ועלולה להיכנע להם. עם זאת, אנחנו ערים לכך שכל השוטרים והתובעים בעולם לא יספיקו כדי לעקור מן השורש את החולשה האנושית שמתפתה לשחיתות כספית.
מעניין לציין שבתקופת בית ראשון, כשהיה צריך לממן תיקונים במקדש, המלך היה צריך לוותר על חשבונאות מדויקת של הכספים שנגבו על ידי הכוהנים לצורך זה. במקום זאת הוא נאלץ לסמוך, כמעט בצער, על מהימנותם של הכוהנים עצמם ולקוות ששום כספי ציבור לא זרמו לכיסים הפרטיים שלהם.
השיעור הגדול כאן הוא שיושר והגינות הם דברים שנוצרים מבפנים ולא נכפים מבחוץ. אנחנו זקוקים למשטרה ולרשויות אכיפת החוק כדי לקיים חברה שאפשר לחיות בה. אך בלי משמעת עצמית, יושר והבנה שהקב"ה דורש מאתנו דין וחשבון על כל מעשה ומעשה שלנו ועל כל אגורה מכספי הציבור שעוברת תחת ידינו - אנחנו אחראים לכל התנהגות שלנו בשירות הציבור - לא יכול להיות ניצחון שלם על פיתויי העושר והשררה. ייתכן שזאת אחת הסיבות לכל הפרטים והחשבונות שממלאים את הפרשה האחרונה הזאת בספר שמות.
חזק חזק ונתחזק!
שבת שלום,
הרב דב בערל וויין
