Rabbi Wein.com The Voice of Jewish History

Rabbi Wein’s Weekly Blog
 Printer Friendly

הכנסת אורחים



אחד הדברים שעליהם נאמר בתלמוד הירושלמי שאדם נהנה מהם בעולם-הזה והקרן קיימת לו גם לעולם-הבא הוא הכנסת אורחים. התכונה היהודית של הכנסת אורחים היא ירושה שקיבלנו מהבית היהודי הראשון בהיסטוריה, האוהל של אברהם ושרה. הכנסת אורחים היא ההתנהגות שאפשרה למלאכים להיכנס לאוהל ההוא ולבשר לשרה על הנס, על כך שהיא עומדת להרות וללדת בן למרות גילה המתקדם.

חטא העוינות כלפי כל סוג של הכנסת אורחים הוא מה שהמיט חורבן על סדום. התגובה האנושית והרחומה של לוט למלאכים שביקשו הכנסת אורחים בסדום היא הדבר שהציל אותו ואת בנותיו מהחורבן שנפל על סדום. הכנסת האורחים הנדיבה של האישה השונמית כלפי אלישע הנביא אפשרה לה ללדת ילד אחרי שנים של עקרות, ילד שגדל להיות אחד מנביאי ישראל.

בקיצור, המסורת היהודית מלאה בסיפורים על הכנסת אורחים ועל השכר שמקבלים עליה. בכל הדורות הייתה הכנסת אורחים חלק בלתי נפרד מחיי החברה של היהודים. ברוב הקהילות וברוב התקופות, יהודי שהגיע לעיר זרה שבה לא היה לו היכן לאכול בשבת סמך על זה שמישהו יזמין אותו אליו לשבת כשילך לתפילת שבת בבית הכנסת המקומי. הכנסת אורחים הפכה לטבע שני בחברה היהודית, ממרוקו ועד רוסיה ובכל המקומות שביניהן.

ישנן רמות שונות של הכנסת אורחים. כל אדם רוצה שאנשים מעניינים ומפורסמים יבקרו בביתו ויסעדו על שולחנו. אך אנשים מוטרדים ומדוכאים, עלובים למראה או לא בדיוק נקיים, אנשים שמתקשים במצבים חברתיים ובמערכות יחסים, הם אורחים רצויים פחות.

בפרק המפורסם שאנחנו קוראים כהפטרה בשחרית של יום כיפור אומר ישעיהו הנביא: "ועניים מרודים תביא בית". לא כולנו מסוגלים לקיים הכנסת אורחים כזאת. אני יודע על מקרים שבהם אנשים סירבו לנהוג בהכנסת אורחים בבגרותם בגלל הנוכחות המתמדת של אורחים זרים ואפילו מפריעים בשולחן השבת של הוריהם כאשר הם היו ילדים. ההשפעה של האורחים על הבית היא בהחלט גורם שיש להתחשב בו כשמציעים לארח אנשים זרים.
התורה, ערכיה ומצוותיה הן תמיד שאלה של איזון בריא, של מתינות, התחשבות והבנת ההשלכות של המעשים שאנחנו עושים, גם אם המניעים שלנו לאותם מעשים הם טובים ונאצלים. אדם צריך תמיד להבין על מי נופל נטל האירוח בבית. אירוח נדיב על חשבון המאמץ והזמן של בת הזוג איננו תמיד הדרך הנכונה לקיים את הערך החשוב הזה. אסור לאדם לעטות את גלימת הצדיקות על חשבון אדם אחר.

אחד המאפיינים החשובים של הכנסת אורחים הוא שהיא עוזרת, גם אם רק באופן זמני, להקל את תחושת הבדידות של האורחים, או אפילו המארחים. חברתם של אנשים אחרים, אפילו יותר מן המזון והמשקה, היא דבר חשוב והיתרון האמיתי שבהכנסת אורחים, למארח ולמתארח.

גם אלה שיש להם מספיק כסף לכל המזון שהם צריכים ורוצים, גם הם זקוקים לחברה ולקשר עם בני אדם אחרים. בימינו ובחברה שלנו נדמה לי שהמאפיין הזה הוא אמת המידה האמיתית להכנסת אורחים טובה. בתי-תמחוי וארגוני צדקה שמחלקים מזון הם דוגמה מצוינת לעשיית טוב ולמילוי צורך גופני חיוני. אך מילוי הקיבה לא תמיד ממלא את הנשמה ואת הרוח. מכאן הצורך לראות את הכנסת האורחים בצורתה הרחבה ביותר ולא רק בדרישות היסוד שלה, על אף שהן חשובות וברורות.

חז"ל שיבחו את שיתוף האחרים במזון ובמשקה מפני שזה "מקרב רחוקים". אנחנו כבר לא מדברים כאן על מרחק פיזי, על אנשים שבאו ממקום רחוק, אלא על אלה שקרובים לנו בגופם, אך רחוקים מאתנו ברוחם. חז"ל הבינו את ערכה של הכנסת אורחים כאמצעי לחיבור חברתי. אולי בתפקיד זה הכנסת אורחים בימינו מקבלת מימד שונה מהכנסת האורחים המסורתית שהתרכזה במזון ובמשקה.
אנחנו צריכים ויכולים להעלות את הכנסת האורחים לרמה חדשה וחשובה בחיינו כחברה וכמשפחה.

שבת שלום,
הרב דוב בערל וויין

Subscribe to our blog via email or RSS to get more posts like this one.