Printer Friendly
הכנסת אורחים
הכנסת אורחים היא יסוד במסורת ובחיים של היהודים מאז הבית היהודי הראשון, אוהלם של אברהם ושרה. הכנסת אורחים מוזכרת כאחד הערכים שאדם אוכל פירותיהן, (מקבל עליהם שכר) בעולם הזה, והקרן קיימת לו גם לעולם הבא. הכנסת אורחים היא חלק בלתי נפרד לא רק מהחיים של הפרט ושל המשפחה היהודית. גם קהילות יהודיות תמיד החזיקו בית הארחה קהילתי שסיפק מגורים ומזון לעוברי דרך שהגיעו אליהן. באגדה אליהו הנביא לרוב מתגלה כעובר אורח שמבקש מחסה ללילה או ארוחה חמה, ובכך בוחן עד כמה נוהגת אותה מסורת של הכנסת האורחים שקיימת בעם היהודי מימי אברהם ושרה. התורה מקשרת את לידתו הפלאית של יצחק להכנסת האורחים באוהלם של אברהם ושרה. נדמה כמעט ששכרם על הכנסת האורחים המופלאה הזאת הוא האירוע הנסי שקרה לאברהם ושרה ואפשר את הרציפות והנצחיות של העם היהודי. בכל הדורות, דלת פתוחה לכל יהודי הייתה חלק מהחיים היהודיים. אני זוכר שבבית סבי וסבתי בשיקגו לא נעלו את הדלת מעולם,כדי שבמקרה ויגיע אורח שצריך מקום לנוח בשעה שהם לא נמצאים בבית או בשעה שהם ישנים, הוא יוכל להיכנס לבית בלי בעיה! היום, בחברה המודרנית, הדמוקרטית והמתקדמת, התנהגות כזאת היא דבר שלא ייעשה ואפילו דבר מסוכן ובוודאי לא מומלץ. זה מחיר הקידמה.
כולנו יודעים יפה שלא כל האורחים שנכנסים לביתנו דומים. שוב, האגדה היהודית מספרת שאליהו הנביא בא להתארח כאיש מלוכלך, מוזנח, איש שאיש לא שמע עליו דבר. כולנו שמחים לקבל לביתנו אנשים נכבדים וידועים, להושיב לשולחננו אנשים בעלי נימוסים מושלמים ולבוש הדור. אך קשה לנו עם אורחים מוזנחים, ולפעמים אפילו לא נעימים. אני זוכר שכאשר שימשתי כרב במיאמי ביץ', היה תלמיד חכם מוזר ושתיין שביקר בביתנו בקביעות בכל חורף. הילדים פחדו ממנו במידה כזאת שרצו לחדריהם בבכי כשהוא נכנס הביתה. הייתי צריך לארגן לו ארוחות ומקום לינה במלון כשר ולהפסיק לארח אותו בביתי. לא היה לי קל לעשות זאת. אולי הוא היה אליהו הנביא, אבל רווחת ילדיי ושלוות נפשם קיבלו עדיפות. לעתים בבתים שיש בהם הכנסת אורחים מופרזת, הילדים מפתחים טינה כלפי האורחים וגם כלפי הוריהם. היהדות היא דת של איזון ותחכום, של שכל ישר ומעשיות. אדם אינו נדרש להקריב את משפחתו על מזבח הכנסת אורחים קיצונית. ילדים צריכים ללמוד לאמץ את הערך של הכנסת אורחים, אבל לא לפחוד ולהיבהל ממנו.
האישה השונמית זכתה לניסים – ללידתו ואחר-כך לתחייתו של בנה – בזכות הכנסת האורחים שנהגה בנביא אלישע. בכל הספרות והאגדה היהודית ערך הכנסת האורחים זוכה להדגשה גדולה. עגנון כתב סיפור נהדר, "אורח נטה ללון", על אדם שבה ללון לילה, ומטבע הדברים הפך הלילה האחד לביקור ארוך וממושך. "האיש שבא לסעוד" הוא סיפור קלאסי בספרות, בתיאטרון ובקולנוע האמריקנים. בסיפור הזה אורח נשאר בבית לזמן בלתי מוגבל וו משתלט על כל התנהלות הבית, לרבות חינוך הילדים. איך ומתי לומר לאורח שהביקור הסתיים – זאת אחת הבעיות המורכבות ביחסים בין בני אדם. הנטל של האירוח בדרך כלל נופל על האישה. הבעל צריך להיזהר ולא להיות מכניס אורחים נדיב מדי על חשבון אשתו. חכמי התלמוד הבחינו ברוב תבונתם שפעמים רבות האישה לא נלהבת לקבל אורחים בביתה ובשולחנה. כל הגורמים האלה צריכים להילקח בחשבון כששוקלים את מגבלות הכנסת האורחים בבית. אפילו לשרה אמנו היו גבולות. התורה לא רוצה שערכיה יגרמו כאב או ריב במשפחה. שכל ישר נחוץ אצל כל הצדדים, אורחים ומארחים גם יחד, כשמדובר במצווה קדושה זו של הכנסת אורחים.
