Printer Friendly

דייקנות

מי מאתנו לא התנסה בחוסר הנעימות שאנחנו חשים כשאנחנו מגיעים לחתונה שמועדה נקבע לשש וחצי ולבסוף היא מתקיימת רק בשמונה או לפעמים אפילו מאוחר יותר? מעולם לא הצלחתי להבין למה אנחנו חשים שמותר לנו לנצל כך באופן שלילי את זמנם וסבלנותם של הזולת. העובדה ש"כולם עושים את זה" ושזאת מחלה חברתית נפוצה בחוגים שלנו בשום אופן לא מצדיקה התנהגות כזאת.

חמי, זכרונו לברכה, היה תוצר של תנועת המוסר שהייתה ביהדות ליטא לפני המלחמה. הוא תמיד דייק והקפיד להגיע לכל אירוע רבני שהוזמן אליו מבעוד מועד. הוא אמר לי: "אינני רוצה שמישהו יהיה קצר רוח מפני שהיה צריך להמתין לבואי." בקריירה הרבנית שלי, תמיד ניסיתי לנהוג כמוהו, אם כי לא תמיד באותה מידה של הצלחה.

בשלב די מוקדם בשהותי כאן, בישראל, הוזמנתי לערוך חופה וקידושין בירושלים. החתונה נקבעה לשש וחצי, ולכן הגעתי בשש ועשרה כדי להשלים את המסמכים הנחוצים ולהתכונן לקידושין. שוו בנפשכם את בהלתי כשנכנסתי לאולם וגיליתי שהגעתי לשם לפני החתן והכלה ובני משפחותיהם, לפני הצלם, התזמורת ואנשי הקייטרינג! החופה התקיימה בשמונה וחצי, ואני הייתי מוטרד מאוד מכך שאיש לא סבר שזאת התנהגות לא נאותה. מאז אני משתדל להימנע מלהיות האדם הראשון שמגיע לאולם החתונה, אף שלמרות כל מאמציי נדמה שאני תמיד מגיע מוקדם מדי.

מעניין שאנשים שמדייקים ומקפידים בזמני התפילה, קריאת שמע, מועדים ושארי מצוות מתייחסים באדישות מזלזלת לזמן ולסבלנות של בני אדם אחרים. רבנו ישראל מסלנט אמר שהמעשים הטובים שאדם יכול לעשות לזולתו בעולם הזה הם מה שקונה לו בחלק בעולם הבא.

במערכת הרפואה בישראל לו"ז התורים הוא כזה שכל אדם ששכל בראשו יודע שאי אפשר לעמוד בו. משום כך, זמן רב הולך לאיבוד בהמתנה קצרת-רוח לתורים שתמיד מתאחרים מאד. עם זה, כולנו יודעים שהזמן יקר מאוד. אין לו תחליף בחיים. כל אמות המידה של היעילות והיצרנות מבוססות על שימוש אפקטיבי בזמן. לגאונים אולי אפשר לסלוח על חוסר המודעות שלהם לזמן, אבל בני תמותה רגילים לא מקבלים מרחב תמרון כזה. כמעט כל תחרויות הספורט החשובות מוגבלות בזמן או נמדדות בזמן. בעולם שמייצר ומוכר מיליוני שעונים בכל שנה, בזבוז זמנו של הזולת שלא לצורך נראה לנו פרדוקס אדיר. אך יש אנשים שבאים באיחור בכוונה תחילה, על מנת ליצור רושם. מבחינתי, הרושם הזה, ולא משנה כמה אותו אדם חשוב וגדול, הוא תמיד שלילי.

העולם היהודי מורכב מחברות רבות, ולכל אחת יש גישה שונה לנושא הזמן ולדייקנות. יהודי גרמניה וחלקים מסוימים מיהדות ליטא היו מפורסמים, אם לא כמעט ידועים לשמצה, בדייקנותם הרבה בענייני זמן. חלקים אחרים בעולם היהודי היו מפורסמים, או ידועים לשמצה, לא פחות בנטייתם לאחר למועדים שנקבעו. נראה שהסביבה הלא יהודית השפיעה מאוד על יצירת ההבדלים האלה בתוך העולם היהודי בכל הנוגע לדייקנות. בעידן שבו לא היו שעונים או דרכים מדויקות למדוד זמן, יש דעה בתלמוד שאומרת שיש מרחב תמרון של שעה ביחס לשעה שנקבעה. אבל הסובלנות הזאת לא חלה בעידן שלנו, שבו מדליקים את נרות השבת בדיוק בדקה הנכונה ומקפידים על דייקנות כזאת בזמן גם בקיום מצוות אחרות. אנחנו לא רוצים לתת לקב"ה לחכות, כביכול. אך אסור לנו להיגרר למנהג המגונה לתת לבני אדם אחרים לחכות.

אנשים מצפים למרחב תמרון מסוים לגבי מועדים או אירועים שנקבעו מראש, אבל לרוב מדובר בדקות ספורות בלבד. כשעוברים את הגבול הזה, אין ספק שיש פה זלזול בזולת ובזמנו. כל פגיעה מיותרת בזולת סותרת את עקרונות התורה ואת ערכיה. ראיית החיים מבעד לערכי התורה בכל היבטיה, ולא רק במונחים של מצוות ופולחנים, היא המצפון המוסרי החיוני שכל יהודי צריך לשאוף להשיג.