Printer Friendly
לנתץ את המנתצים
העולם היהודי סובל ממגיפה של מנתצי מיתוסים, יהודים ולא יהודים. חג חנוכה הנפלא הוא הזדמנות שמוציאה את מנתצי המסורת בהמוניהם, אנשים שטוענים שאירועי חנוכה מעולם לא התרחשו או לפחות לא התרחשו בדרך שהתלמוד והמסורת מתארים את אירועיו. עיתונאי יהודי (?) ידוע במדור הדעות ב"ניו יורק טיימס" כתב שהוא חושב היהודים ההלניסטים היו אנשים טובים והמכבים היו רעים, וזה בוודאי מצער שהרעים ניצחו. גם העיתונות היהודית החילונית בישראל ובתפוצה עסוקה בכל חנוכה בהכחשת המסורת ובהצגת המאבק של המכבים בהתאם לדעתה ולפי התקינות הפוליטית המקובלת היום. המנתצים היהודים תמיד עסוקים בהשמדת האמונה והמסורת שלנו. רב קונסרבטיבי ידוע בארצות הברית טוען שיציאת מצרים לא התרחשה. הוא בחר לשאת בו את הדרשה עם פנינת החוכמה הזאת בפני הקהילה שלו דווקא בחג הפסח. למעשה, דעתו זו מופיעה במאמר שלו שמופיע בחומש הקונסרבטיבי. כל זמן שהמשימה העיקרית של היהודים בעולם הלא-מסורתי והחילוני היא לנתץ את המסורת היהודית ולהוציא את הקדושה מהחיים היהודיים, הם לעולם לא יצליחו לשכפל את עצמם כיהודים בטווח הארוך. ההיסטוריה היהודית הוכיחה, לדאבון הלב, היא שאין ערך קדוש שהוא חסין בפני ניתוץ.
ארכיאולוגים גילו בנגב ממצאים שמוכיחים שממלכת המכבים אכן הייתה ושגשגה. דווח על כך בתקשורת הישראלית באותו העיתון שבו הופיע מאמר שהציג את כל סיפור חנוכה כמיתוס דתי ותו לא. טוב, כל אחד יכול לקרוא בעיתון כל חלק שמתאים לו. בשבוע שעבר, היסטוריון יהודי נחשב, פרופסור חיים ירושלמי, הלך לעולמו בניו יורק. הוא כתב ספר קטן שנקרא "זכור" ועסק בחשיבות המסורת בניגוד לעובדות צרופות שמוסכמות כיום על כולן. הוא ניסה ליישב את שני הזרמים האלה במחקר היהודי. הוא הגיע למסקנה ברורה שהזיכרון הקיבוצי של עם, ובוודאי של העם היהודי, אותו זיכרון קיבוצי שאנחנו מזהים כמסורת, ולא רק העובדות ההיסטוריות היבשות, הוא המפתח להמשך קיומו של אותו עם. זאת השיטה המוכחת היחידה להעברת ערכים, זהות, גאווה לאומית ותחושת ערך עצמי לדורות הבאים. אם כך, המנתצים בעצם מנתצים את עצמם. הם יוצרים אווירה של ספק עצמי, ציניות ותבוסתנות שמסכנת את העתיד היהודי. זה מה שקרה בישראל כשהפוסט-ציונים ניתצו את המיתוסים הציוניים. הגישה הזאת, הבטוחה בעצמה והיהירה כל כך, הולידה מלחמות, טרגדיות, חולשה דיפלומטית ובידוד וגם יצרה קרע מיותר ומזיק ביותר בחברה הישראלית והיהודית. הם טוענים, כמובן, שכולנו ערים לכך שאבות אבותינו היו שקרנים ושהנכונות של הליברליזם המודרני אינה מוטלת בספק. המסורתיים תמיד טועים, גם אם ההיסטוריה והעובדות מוכיחות שהם צודקים, ואילו החדשנים לעולם צודקים, גם כשהעובדות מצביעות בעליל שהם טועים טעות מרה.
לפיכך, חובה עלינו לנתץ את המנתצים. זה למעשה מה שחג החנוכה מלמד אותנו. ההלניסטים היו מנתצי של התורה והמסורת. המכבים קמו לנתץ את המנתצים, בין אם היו יהודים או יוונים סורים. נרות חנוכה נועדו לפזר ספקות. הם עומדים כראיה ברורה לכך שהזיכרון הקיבוצי של העם היהודי - שזוכר את יציאת מצרים, את מתן תורה על הר סיני, את כניסת עם ישראל לארץ המובטחת, את שני בתי המקדש שהיו בירושלים, את גבורת המכבים ואת נס פך השמן בחנוכה - הוא אבן הפינה של האמונה והיושרה היהודית. המנתצים גורמים להתאבדות לאומית. גם אם חוכמתם וכישוריהם רבים, הם גורמים לנו נזק עצום גם אם זאת לא כוונתם המוצהרת. משום כך חובה עלינו להמשיך ולנתץ את המנתצים. במילותיו של טוביה, הקריקטורה על היהודי הקדוש של מזרח אירופה, הכול "מסורת, מסורת". הכול באמת עניין של מסורת, ואסור לנו להרשות לעצמנו לחשוב שניתוץ, גם כזה שמתחזה להיות ניתוץ למדני, יכול לתפוס את מקומה של המסורת.
