Printer Friendly
קר שם בחוץ
בנסיעה האחרונה שלי למערב התיכון של ארה"ב היה לי ברור להחריד שקר מאוד בחוץ בחלק הזה של העולם בחודש של שיא החורף. לאחר שהתרגלתי לחורפים המתונים שמהם אני נהנה כאן בישראל, הרהרתי בחוסנם של אלה שממשיכים להתגורר באקלים חורף כל כך קיצוני. אני יכול להבטיח לכם שההתחממות הגלובלית עוד לא הגיעה לאזור הזה בארצות הברית, למרות כל השמועות שטוענות ההיפך. טמפרטורות מקפיאות, הרבה שלג שמצטבר ושמים קודרים הם השגרה שם בחורף.
הממשל האמריקני בוושינגטון הושבת לכמה ימים בגלל סופת שלג קשה. הבשורות הטובות הן שכמעט איש לא שם לב. כשצעדתי בשבת לבית הכנסת, עטוף היטב ומשתרך בשלג, נזכרתי בימי נעוריי בשיקגו ואחר-כך במונסי, ניו יורק. אז נהניתי מהחוויה הרבה יותר מאשר היום. אבל כל אדם צריך להתמודד עם תנאי החיים ומזג האוויר. בית הכנסת היה צפוף, ולהפתעתי, איש כמעט לא דיבר על מזג האוויר הקר. אחרי שהשבת הסתיימה, אנשים תקפו את השלג שעל המדרכות ובכבישי הגישה שלהם בצייתנות, גם הפעם בלי הערה או קובלנה. הטמפרטורה בחוץ היתה רק 8- מעלות, אבל נראה שהמקומיים החסונים לא התרשמו. אחרי הכול, חורף הוא חורף, וחורף באזור הזה של העולם פירושו שלג וטמפרטורות מקפיאות.
אבל הבחנתי בסוג אחר של נוכחות קרה בקהילות היהודיות שבהן ביקרתי. ביידיש יש פתגם קולע שאומר "אורח לרגע רואה כל פגע". אולי אני לא מדייק בהערכה שלי את המצב, אבל הרגשתי שיש באוויר תחושה של חוסר נוחות שקנתה אחיזה ביהודי אמריקה, לפחות באלה ששומרים על קשרים יהודיים ועל אורח חיים יהודי. מקורה של תחושת חוסר הנוחות הזאת בכמה גורמים: המפולת הכלכלית ושיעורי האבטלה הגבוהים השפיעו מאוד על הקהילה היהודית. אנשים איבדו את מקומות העבודה שלהם ומאבדים את בתיהם, ולכן הם מתקשים לעמוד בהתחייבות הכספיות שלהם, כמו שכר לימוד לילדים. הישיבות ובתי הספר המקומיים מרוששים, ורבים מהם לא מצליחים לעמוד בהתחייבות השכר שלהם לצוות בצורה מסודרת. יש תחושה כללית שהמצב הזה יימשך הרבה זמן, והימים הטובים של כסף קל יחסית כנראה לא ישובו במהרה.
קל מאוד להעלות את רמת החיים בימים טובים, אך הירידה הרבה יותר קשה. אנשים חשים חוסר שביעות רצון ואפילו חוסר ערך עצמי כשהם לא יכולים להוציא כסף באותה החופשיות שהוציאו בעבר. התשלומים המנופחים על סמינרים לנשים כאן בישראל בלי ספק יירדו בקרוב – חוק הביקוש וההיצע הכלכלי חל גם על מוסדות תורניים. הזמנים משתנים ורוח צוננת מנשבת בבתי יהודים רבים ובקהילה.
יש גם תחושת חוסר נוחות בעניין יחסי הנשיא אובמה וישראל. כבר די ברור לכולם שארה"ב לא תעשה שום דבר משמעותי כדי למנוע את פצצת האטום של איראן מלהפוך למציאות. אמריקה עסוקה במלחמה באפגניסטן, שבינתיים לא מצליחה, וטרם הצליחה להוציא את כוחותיה גם מעירק. נראה שחסרים לה המשאבים וכוח האדם הצבאי להילחם גם באיראן. מדיניות ארה"ב היא למהר ולכסות את הדילמה הזאת בעלה תאנה של "התקדמות" בחזית המו"מ בין ישראל לערבים. אובמה עשה שגיאה כשאמר לערבים בשלב מוקדם שיביא את ישראל לידיהם שוחרות הטוב מבלי שהם יצטרכו לעשות ולו ויתור משמעותי אחד בדרישות הלא מעשיות והלא סבירות שלהם.
רוב יהודי ארה"ב פוחדים ממדיניות אובמה במזרח התיכון. הם רואים בה נסיגה מהתמיכה הנשיאותית בישראל שהיתה בעבר. גם הוויתורים החד-צדדיים של נתניהו לא מעוררים שם הדים. אין ספק שהיהודים שם מרגישים פחות נוח ממה שחשו לפני עשר שנים. אוכלוסיה מוסלמית קולנית ומיליטנטית יותר, שערוריות יהודיות, פיננסיות ואחרות וצמצום האוכלוסייה היהודית בגלל התבוללות ונישואי תערובת – כל אלה מולידים צינה באוויר. הבה נקווה שהאביב והחום יגיעו בקרוב.
