Printer Friendly
נצבים-וילך
זאת השבת האחרונה בשנת התשס"ו (5766). זאת הייתה שנה קשה לעם היהודי,
למדינת ישראל ולי באופן אישי. שנה של מלחמה ומוות, של שערוריות ואכזבות
ושל תחושה חריפה של חוסר ודאות, שהוא בעצם מצב הקיום האנושי הטבעי.
כל אלה השאירו אותנו נבוכים ומדוכאים. אנחנו מתפללים שהשנה החדשה הבאה אלינו
לטובה שתהיה שנת של נחמה והחלמה, שנה של בשורות טובות והתחלות חדשות ופוריות,
שנה של שלום וביטחון בעתידנו. ביומו האחרון משה אוסף את בני ישראל כדי להיפרד
מהם. הוא מדבר לא רק אל אלה העומדים לפניו אלא גם לאלה שכבר אינם עוד, אך זכרם
והשפעתם על החיים עדיין נוכחים. הוא גם מדבר אל הדורות שטרם נולדו, שעוד
עתידים להגיע ולשאת בתפקידים של עם ישראל ובאחריותו לשרוד ולהשיג. הוא
חוזר על התנאים
הקשיחים והקפדניים של הברית בין אלוקים לעם ישראל. אך הוא גם מבטיח שבסופו של
דבר הכול יבוא על מקומו בשלום, וברכות הברית עם הקב"ה יורעפו עלינו, ינחמו אותנו
יחדשו את כוחותינו. דומני שלא יכולה להיות הקדמה הולמת יותר לתחינות
ולתפילות שלנו לשנה החדשה ממילותיו של משה, כפי שהן מופיעות בפרשת השבוע.
הפרשה מציגה את האירועים בחיינו בפרספקטיבה אלוקית, שבה אפילו הטרגדיות
והאכזבות מקבלות משמעות ותכלית. הברית של הקב"ה אתנו כיחידים וכעם עדיין
בתוקף. יותר מזה לא נוכל
לבקש.
משה הולך אל מותו באמונה אך עם חרטה. הוא לא זכה להיכנס לארץ ישראל, ולכן לא
הגשים את חלום חייו. ילדיו לא יתפסו את מקומו במנהיגות העם. אין שום אדם, אפילו
לא משה, שמגשים את כל משאלות לבו לפני הוא עובר מן העולם. אך משה מת בשלווה,
כשאלוקים נושק על פניו, כביכול, ובידיעה שהתורה שלימד את בני ישראל תבטיח את
קיומם כעם וככוח אנושי חשוב עד קץ כל הדורות. הוא מתנחם בידיעה שכל מאמציו
וסבלותיו, כל האכזבות והתסכולים, לא היו לחינם. התורה תישאר בעם היהודי, ובסופו
של דבר, תשיב אותם לארצם ולאמונתם. גם אם יתרחקו מאוד מן מהאמונה ומן השליחות,
התורה לא תיטוש אותם. הקב"ה ישתמש בכל מיני אמצעים כדי שבריתו עם עם ישראל
תוסיף להתקיים. לפיכך משה יכול לומר בביטחון "כי (התורה) לא דבר ריק הוא מכם, כי
קרוב אליך הדבר מאוד, בפיך ובלבבך לעשותו". תחושת רציפות אינסופית זו היא
הנחמה הגדולה ביותר למשה כשהוא עוזב את העולם הזה. מן הראוי שתהיה זו גם
הנחמה והתקווה
שלנו כשאנחנו עוזבים את השנה הזאת ונכנסים לימים טובים ומבורכים יותר.
שבת שלום
רבי ברל ויין
