Rabbi Wein.com The Voice of Jewish History

Rabbi Wein’s Weekly Blog
 Printer Friendly

ברכות ישנות, התחלות חדשות


  

 בשבוע החולף השלמנו את קריאת התורה במחזור השנתי של קריאת פרשות השבוע בפרשת "וזאת הברכה". המחזור החדש של הקריאה השנתית בתורה מתחיל בפרשת בראשית. רש"י מציין שכאשר בא משה לברך את שבטי ישראל לפני שנפטר מן העולם הזה, בכוונה תחילה קישר את ברכותיו לברכות שבירך יעקב אבינו את ילדיו מאות שנים קודם לכן, ויעקב נהג באופן דומה כשקישר את ברכותיו לאלה שהוא קיבל מיצחק אביו. גם יצחק בנה את הברכות שלו על יסוד הברכות שהוא קיבל מאברהם אביו.
מכאן ו' החיבור בתחילת "וזאת הברכה". לכן אפשר בקלות לומר שהתורה מעדיפה את השימוש המתמשך בברכות ישנות. העם היהודי מוקיר את השימוש בברכות ישנות ומאמין בכוחן. המסורת היהודית תמיד מקפידה להוקיר את העבר, ולא לשכוח אותו ולא להשליך אותו חלילה. אם לומר את האמת, רק מעט מאוד אפשר להוסיף על ברכות שקיבלנו מהדורות הקודמים. הברכות של משפחה, שלווה, שגשג ובריאות הן באמת כל מה שאדם יכול לבקש בחיים האלה ובעולם הזה. למעשה, אפשר אפילו להעז ולומר שלא זו בלבד שאין שום צורך בברכות חדשות, אלא שאין בעצם ברכות חדשות שאפשר לברך. הברכות הישנות נצחיות בטבען, מסתבר, ותקפות בכל הדורות ובכל הנסיבות.
אך פרשת בראשית מספרת לנו על התחלות חדשות, על עולם שמחכה שבני האדם יפתחו אותו באמצעות התושייה והעבודה שלהם. הפרשה מספרת לנו שהקב"ה ברא את גן עדן, והאנושות מצווה לעבד ולשמור אותו. בכל ההיסטוריה של הציוויליזציה האנושית אנחנו רואים את הדחף האינסופי של החברה האנושית להמציא וליצור, לגלות את האוצרות החבויים של כוכב הלכת שלנו ולעשות בהם שימוש. הצורך לחפש התחלות חדשות בכל תחום של הפעילות האנושית טבוע באדם, צורך שאנחנו נולדים אתו.
אני זוכר משנותיי בישיבה איך מוריי המכובדים והקדושים מעולם לא הסתפקו בזה שחזרתי בפניהם על הפירושים שלהם או על ההבנה שלהם לנושא התלמודי שנדון. הם תמיד אתגרו ועודדו אותי להציע מחשבות מקוריות משלי בנושא. הדרך היחידה להתפתח מבחינה גופנית, כלכלית ורוחנית היא באמצעות יצירת התחלות חדשות וחיבורן לברכות ישנות שקדמו להן. בלי התחלות חדשות, החברה מתנוונת ונסוגה לאחור.
תקופת החושך של אירופה לפני הרנסאנס, המצאת הדפוס והדחף המחודש להגיע לגילויים ולפיתוח שאפיינו את סוף ימי הביניים ותחילת העידן המודרני, היא עדות עגומה למה שיכול לקרות לציוויליזציה בהיעדר התחלות חדשות. עמידה במקום, אי הסתגלות למצבים חדשים והימנעות מניצול הזדמנויות חדשות, דנים, בסופו של דבר, את החברה לחוסר רלוונטיות ואפילו לדעיכה.
אנחנו רואים היום חברה יהודית משוסעת שהצליחה לאבד את הקשר החיוני בין הברכות הישנות להתחלות החדשות, שכבר לא משלבת את "וזאת הברכה" ו"בראשית". בשמחת תורה אנחנו מיד מחברים את "בראשית", ההתחלה החדשה, עם סיום "וזאת הברכה". חלק ניכר מהעולם היהודי איננו מודע לברכות הישנות או מכיר אותן. הוא מחפש רק התחלות חדשות ומפרפר בפראות בניסיון ליצור יהדות חדשה שאיכשהו תשמור על ערכה ועל נצחיותה. אך בלי הברכות הישנות, בלי הידע התורני ושמירת המצוות, בלי התייחסות רצינית לזהות היהודית שלנו, לא נמצא בשום התחלה חדשה את הברכות הנצחיות ואת ההצלה שעם ישראל זקוק לה.
עם זאת, יהודים שיש להם רק ברכות ישנות, יהודים שנרתעים ואפילו מגנים לעתים התחלות חדשות גם הם גוזרים על עצמם בטווח הרחוק חוסר תפקוד חברתי, עוני ודחיקה לשוליים. ריסוק טלפונים סלולאריים לא פותר שום בעיה חברתית, וגישה אנטי-טכנולוגית קנאית רק מנציחה את השגיאות בחשיבה ובהתנהגות שנעשו בעבר. הפרמטרים של ההלכה לא משתנים, אבל קווי מדיניות, תוכניות מעשיות וחברות אנושיות תמיד דורשות שינויים והתאמות לאור מצב האדם המשתנה ללא הרף והאתגרים החדשים שניצבים בפניו. הברכות הישנות עוזרות לנו לקבל את ההחלטות הנכונות בעניין ההתחלות החדשות שלנו, אך הן מעולם לא נועדו למנוע התחלות חדשות. למרות כל האמור, שום התחלה יהודית חדשה, ולא משנה כמה תמומן כספית וכמה יפה תוצג בתקשורת, לא תוכל להצליח בלי הבסיס של הברכות הישנות והתייחסות אליהן. בעולם היהודי "וזאת הברכה" ו"בראשית" תמיד צריכות לצעוד יד ביד.
שבת שלום,
הרב דוב בערל וויין

Subscribe to our blog via email or RSS to get more posts like this one.